דור ה'לא נעים לי'

אם יש משהו שממש חשוב לי בטיפול, זה לקרוא לרגשות בשמות ולא להשתמש במשפט 'לא נעים לי'.

אז איך הרגשת כשהילד שלך קרא לך מטומטמת מול כולם? לא נעים

מה הרגשת כשאשתך אמרה שאתה 'דביל כמו כל המשפחה שלך' ליד הילדים שלכם? לא נעים

הילד נכנס למיטה שלכם באמצע הלילה והתעוררתם במיטה שלכם רטובים, למרות שחשבתם שהוא כבר נגמל? איך הרגשתם? לא נעים.

אז מה הבעיה שלי עם ה'לא נעים'? שהיא לא אומרת כלום

זה כמו לקחת הרים וגבעות של רגשות ולאז לרדד ולהשטיח אותם למשהו פרווה וחסר חיים שנקרא לא נעים.

אם אנחנו רוצים שיבינו אותנו, יזדהו איתנו ויכירו בכאב שלנו, אז כדאי שהרגשות שלנו יהיו ברורים.

הרגשתי בושה ומבוכה כשהוא קרא לי מטומטמת.

הרגשתי כעס, דחיה וכפיות טובה כשהיא קראה לי דביל.

וזו הרגשה של גועל, אכזבה ותסכול להתעורר במיטה עם פיפי של הילד.

מותר להרגיש את כל טווח הרגשות האלה ובעיקר חשוב להגיד אותם, כדי שיבינו מה אנחנו מרגישים.

אמרו לי שמי שאחראי על הסגנון של ה'לא נעים לי' אלו הגננות, אני לא באמת יודעת, אני מכירה גננות שעושות עבודה נהדרת בזיהוי רגשות.

אולי יום יבוא ואמצא את מי שהתחיל את דור ה'לא נעים לי' ואז אשאל אותו: איזו הרגשה זו להיות אחראי על השטחת רגשות?