כשאת עצובה

כשאת עצובה/ עמיר בניון

כשאת עצובה

גם לי פתאום

אין חשק

להיות יותר שמח

אם בליבך יש אבן

שאת שלוותך חדרה.

בצבא הכי חזק שבעולם

אלחם למענך

את התקווה האמיתית שבחיי

שואב אני ממך

בבקשה, לעולם היי מחייכת

כי כשאת נעצבת

אני כמו לא קיים.

השיר האהוב של עמיר בניון מתאר בדיוק יחסים בין זוגות.

כשאת עצובה- אני עצוב, אני לא יכול להיות שמח כשיש משהו שמפריע לך.

בקריאה ראשונה, נראה שאהבה וחיבור גדול גורמים לאחד להרגיש את השני באופן שמשפיע על הרגשתו.

כמובן שמצער לראות אדם אהוב נמצא בעצבות, אבל האם אפשר לשהות איתו בעצב?

התשובה של השיר: 'בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך', הנה תראי כמה אני רוצה שיהיה לך טוב, אני אלחם, אהיה פעיל, תראי כמה את חשובה לי.

ואז מגיע ההסבר שאומר כי את התקוה הוא שואב ממנה ולכן הוא זקוק לה שלעולם תהיה מחייכת. התקוה שלה מזינה אותו, מחייה אותו.

כי אחרת? כאן טמון העצב העמוק- 'אני כמו לא קיים'.

השיר הזה כל כך יפה ומשקף רבדים עמוקים מאוד בזוגיות, החלקים שמגיעים לזוגיות באופן לא מודע ומבקשים שבן/בת הזוג 'יחזיק' אותי כי אחרת 'אני כמו לא קיים'. איזה אחריות גדולה.

ממקומות אלו נובע גם תסכול גדול כאשר בן/בת הזוג לא מצליחים להחזיק את הכאב של השני ונפערת תהום בינהם.

אני מאמינה שנכון להביא את הכאב לזוגיות ולנסות להחזיק אותו יחד, בלי לנסות לשנות, בלי לנסות לשמח.

זה בהחלט קשה אבל חשוב ומאפשר זוגיות קרובה ועמוקה יותר.