לעיתים/ ג'וני שועלי
לעיתים את לא קולטת שאני איתך
ואין אחרת
בכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר
מסתגר בחדרי חדרים שלא יראו בי אֵבֶל
מה את מבינה מה את מבינה
לא אמרתי שאת לא בסדר
רק שלא מוצא בי מה להכיר
תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת
כאילו הולכת למסיבת ריקודים
ואני עם רוחות הסתיו בשלכת
עץ עירום כביום היוולדי
לעיתים את לא קולטת
שרק אותך אני רוצה
ובלעדייך אני כמו סהרורי
מתהלך בדרכים לא מביט לצדדים
כי אין אחרת
השיר הזה נכתב לפני 30 שנה ובעיני הוא שיר שמתאר זוגיות מורכבת, תקשיבו לו.
הפער בין שניהם, המרחק שנוצר. בתקופה הזו של המלחמה, כאשר גברים ונשים יוצאים למילואים וחוזרים אנשים אחרים עולה תחושה של 'מה את מבינה', התחושה שהם לא מובנים.
אם אין מילים לתאר חוויה, כשאין מילים להביע את מה שעובר עלי, אז אין לי אפשרות להבין איך אני מרגישה ובטח שלא יכולה לומר את זה באופן שנגיש לאחר.
כמו להכניס יד לשק שלא רואים בו כלום ולנסות לתפוס עם היד רגש מסוים.
יש כל כך הרבה עיבודים רגשיים בצבא, זה נהדר ועדיין, הייתי רוצה שיהיה מרחב לזוגות, להתחיל לומר אחד לשני שהם רוצים להיות מובנים.
כשהיא מתלבשת כמו למסיבת ריקודים והוא מרגיש כמו עץ עירום בשלכת, נוצר מרחק, איך מגשרים עליו?
אם אחד מבני הזוג מחזיק בחוויה ש'החיים יפים והעולם הוא מקום בטוח' ובן הזוג השני מחזיק בחוויה
ש'החיים קשים והעולם הוא מקום מסוכן' אז הם נמצאים בשני קטבים שונים שלא מאפשרים לגשר על הפער.
זה מצריך עבודה לראות את החיים מורכבים מגם יפים ובטוחים וגם קשים ומסוכנים.
אבל עזבו,
מה אני מבינה?
Comments