קצוות

פעם שאלתי זוג: איך אתם תופסים את העולם? העולם הוא יותר מקום מסוכן או יותר מקום נפלא?

היא: העולם הוא מקום נפלא, מחר תמיד יכול להיות טוב יותר

הוא: העולם הוא מקום מסוכן, כל יום יכול להיות היום האחרון שלי.

אני פוגשת את זה הרבה, זוגות שמחזיקים עמדות קיצוניות על החיים. ולפעמים נדמה שככל שהוא ימשוך לכיוון אחד, היא חייבת למשוך לכיוון שני.

שיח של:

ואוו, זה ממש סכנת נפשות!!

לעומת 

אין לי מושג על איזה סכנה דברת, הכל בטוח!!

וככה אותם זוגות ממשיכים להחזיק בקצוות.

הם פוסעים בשבילים מקבילים ולעיתים עסוקים מאוד בלהוכיח את צדקת דרכם.

ואז אני אוהבת לשאול: תגידו חם לכם בחדר? או שנעים? אולי קר?

כי יש מציאות של טמפרטורה מסוימת שיש בחדר, אבל היא לא רלוונטית בכלל. החוויה הסובייקטיבית של כל אחד מהם מעניינת אותי והתחושה שקר בחדר מתקיימת באותה מידה יחד עם התחושה שחם ומחניק.

אין טעם לנסות לשכנע שחם, שהעולם יפה או דווקא מסוכן.

זוגות משקיעים מאמצים בלהוכיח ולשכנע את השני.

חבל על המאמץ.

אני מציעה לראות את הדברים מתקיימים אחד ליד השני.

כי העולם הוא גם נפלא וגם מסוכן ומחר יכול להיות יומכם האחרון ומחר הוא רק התחלה של דברים חדשים ונהדרים.

גם וגם

לא או או

והפוסט הזה הוא גם בנאלי וקלישאתי וגם מחדש ומרענן, גם וגם.